בין אפוטרופסות לקבלת החלטות עצמאית

שיח של זכויות ומניעת אפליה

דעת טוב ורע

בגן העדן אותגרו אדם וחוה שלא יאכלו מעץ הדעת, ולא עמדו באתגר. אכילה מפירות "עץ הדעת טוב ורע" איפשרה להם להחליט באופן עצמאי מה טוב לעשות ומה רע, מה נכון ומה לא. דעת טוב ורע היא תכונת הבחירה החופשית והיא מסמלת בגרות, אחריות אישית, ריבונות.

ביסוד הסדר החברתי שלנו עומדת התפיסה שהאדם הוא יצור ריבוני- יש לו זכויות שאין לפגוע בהן ואחריות נושאת חובות שאסור לו לעבור עליהן.

מערכת המשפט אינה יכולה לטפל באנשים שהם נטולי אחריות ואינה מכירה באנשים שהם נטולי זכויות. מרגע שהתכונה הבוגרת הזאת של "דעת טוב ורע" ניטלה מהאדם, מחזירה אותו המערכת למעמד ילד – "מקטינה" אותו, ומטפלת בו (כך עד לאחרונה), בדרך היחידה המוכרת לה: מצמידה לו מבוגר אחראי- אפוטרופוס.

מהו אפוטרופוס?

המונח אפוטרופוס (מיוונית) פירושו "ממונה" (אשה היא "אפוטרופה").​ האפוטרופסות נתפסת כזכות וחובה שלובות זו בזו, היא מאפשרת לאדם שאינו מסוגל לבטא את צרכיו – בדרך כלל קטין או פסול דין, לקבל אותם. בית המשפט ימנה אפוטרופוס לאדם, בדרך כלל, רק לעניינים ולתקופה קצובים, במטרה לצמצם את שליטתו של אחד על חייו של אחר רק לכדי צורך. השאיפה היא שהאפוטרופוס יפעל ביושר ובהגינות מתוך דאגה אמיתית לרווחת האדם לו הוא מונה כאפוטרופוס כדי לממש את רצונו וטובתו בעניין מסויים (אישי, רפואי או רכושי).

אז אם הכל טוב, מה רע?

הצמדת אפוטרופוס לאדם שאינו ילד היא אמצעי קיצוני, מוצא אחרון כשאין דרך לפעול על מנת לנהל את ענייניו של אדם שאינו מסוגל לכך. גם אם הכוונה טובה, בפועל, הצמדת אפוטרופוס לאדם נוטלת ממנו באופן החד ביותר את היכולת לקבל החלטות הנוגעות לחייו. בעבור אדם בוגר שחי את חייו באופן מלא ולו אמונות, אידיאולוגיה, רצונות ושאיפות, החלטה שכזאת מהווה נטילת הריבונות שלו, אובדן השליטה על חייו, אובדן יכולת הבחירה.

מה אם מצבו של אדם אינו מאפשר לדעת את רצונותיו? מה אם טובתו מתנגשת עם רצונותיו? מה אם אמונתו של האפוטרופוס אינה עומדת בקנה אחד עם אמונתו של האדם? פעמים רבות מדי נתקלה המערכת המשפטית באנשים המבקשים לפעול אחרת מהוראת האפוטרופוס, ואינם יכולים. משפחות המבקשות לפעול בדרך מסויימת לגבי יקיריהם- אך אינם יכולים. ניכר שיש צורך בשינוי, כזה שיחזיר את כבוד האדם, שיאפשר לאדם הבוגר להשאר אדם בוגר, שישמר את הריבונות על חייו בידו, גם כאשר אין לו כבר יכולת לעשות זאת לבד.

שומרים שליטה (על עתידנו)

הכניסה לתוקף של תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות לאפוטרופוס ומסמך הבעת רצון) שנכנסו לתוקפן באפריל 2017  היא אחד השינויים המשפטיים החשובים ביותר שנעשו בעיני, בתחום זכויות האדם במדינת ישראל.

התקנות החדשות מכניסות אויר חדש, שכולו שיח זכויות, לחוק האפוטרופסות והכשרות המשפטית, שהוא חוק ישן (1962) ולא נעשו בו תיקונים רבים.

מהו "ייפוי כוח מתמשך"?

התקנות החדשות מאפשרות לנו, כבני אדם ריבונים, בעלי זכויות, בשלב בו אנו מבינים ומסוגלים לקבל החלטות לבחור אדם אחר, אשר יטפל בענייננו אם וכאשר תחול התדרדרות במצבנו. אנו יכולים לבחור איך יראו חיינו גם בעת בה לא נוכל להביע את רצוננו מפאת תאונה, מחלות זקנה, מוגבלות נפשית או שכלית העלולות לפגוע בכושר השיפוט שלנו ועוד.

איך עושים את זה?

ע"י מינוי של מיופה כוח, שיהיה מוסמך לפעול בשמנו בעתיד, אם וכאשר לא נוכל עוד לקבל או לבצע החלטות בעצמינו. אדם יכול לתת ייפוי כוח מתמשך לכלל עיניניו, או רק לענייניו הרפואיים, האישיים או הרכושיים- לפי רצונו ובחירתו. ניתן לחתום על ייפוי כוח מתמשך רק אצל עורכי דין שהוכשרו לכך ע"י האפוטרופס הכללי במשרד המשפטים. (כותבת שורות אלה גאה להיות חלק מהמערך המשפטי הנ"ל).

ייפוי כוח מתמשך הוא שיח של זכויות ומניעת אפלייה עתידית.

כאשר האדם בוחר את מיופה הכוח שלו בעצמו ואת ההוראות לפיהן יפעל אותו מיופה כוח אם וכאשר יגיע זמן לכך, הוא בוחר כיצד יראה עתידו על פי אמות המידה, האידיאולוגיה והאמונה שלו ללא התערבות חיצונית וללא כפיה. מן הצד השני, על מיופה הכוח להסכים לפעול על פי הנחיות האדם, עליו לחתום ולאשר בכתב בפני עו"ד את הסכמתו לביצוע ההוראות וההנחיות המתבקשות ממנו. אם מיופה הכוח מתנגד להוראות מטעם כלשהו, עליו לסרב לחתום על ייפוי הכוח, כך גם במקרים שההנחיה היא בלתי אפשרית לביצוע או בלתי חוקית.  השיח הזה, המתקיים בין מיופה הכוח לבין האדם בעודו בכשירות מלאה, משאיר את השליטה על עתידו של האדם בידיו ושומרת על זכויותיו ומונעת את אפלייתו העתידית על רקע חוסר יכולתו  להבין את מצבו או להביע את רצונותיו.