זכר, נקבה, אחר

זכר, נקבה, אחר

 

לפני כשני עשורים חייתי לתקופה באוסטרליה. יצא, ובדיוק בתקופה זו נערך מפקד האוכלוסין הגדול של אוסטרליה, הסוקר ודוגם את כל הנוכחים על היבשת בזמן נתון, ואוסף מידע דמוגרפי אודותיהם.

לאחר שנקבעה איתי פגישה טלפונית שדאג שאפנה כשעה מזמני, הגיע אל ביתי סוקר והחל בשאלות. אחת השאלות הראשונות ששאל היו "מהו המין שלך?" ואני, הרואה בעצמי אשה מתקדמת, בעלת מחשבה ליברלית ורחבה עניתי באופן ברור: "אני סטרייט".

הסוקר האדיב, חייך ואמר "לא גבירתי, לא שאלתי מה נטייתך המינית, זאת שאלה שאסור לי לשאול".

נותרתי מבולבלת. אולי האנגלית שלי לא טובה מספיק? אלי לא הבנתי את השאלה? הרי הוא שאל אותי מה המין שלי? אז…למה הוא התכוון?

הסוקר הדגיש "לא מהי נטייתך המינית, גבירתי, מהו המין שלך?" ואני נותרתי במבוכתי. הרי, הוא יושב מולי, הוא קורא לי גבירתי (שוב ושוב על אף שאני רק באמצע שנות ה 20 לחיי…) הוא מבין שאני אשה לא? אלא מה אני…גבר? הרי אלו האופציות היחידות המונחות לפנינו…או שלא?

אז זהו. שלא.

קיים הבדל ממשי בין נטייה מינית ובין זהות מינית, הבדל שהולך ומקבל במה גם כאן, בישראל, ומאפשר לא/נשים למקם את עצמם ואת עצמן על קשת רחבה של זהויות מגדריות, עם וללא קשר לנטייתם המינית. בשנות השמונים דיברנו על הומואים ולסביות. היום מדברים על להט"ב ואפילו על להטבפא"ק.

מה זה ומה ההבדל? אכן, קיימות הגדרות המתייחסות להעדפתו המינית של אדם (הומואים- גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, לסביות- המקיימות יחסי מין עם נשים, בי-סקסואלים- המקיימים יחסי מין עם שני המינים. אלו הם נשי וגברים כהגדרתם הביולוגית, אשר נטייתם המינית היא ה"שונה". אך היום כבר ברור כי לא זה העניין האמיתי, ויותר מזה, נראה, כי לא זה היה העניין האמיתי מלכתחילה, אולי לנו, כחברה, נוח היה יותר לפנות אל ה"סקס" ה"מין" כקוריוז, במקום להסתכל ישירות על העניין האמיתי והוא הזהות המגדרית האחרת, זו שאינה תואמת בהכרח את תפקידי המגדר הנפוצים ע"י כלל האוכלוסיה.

קצת הסטוריה. בשנות החמישים והשישים, של המאה ה20, שנים בהם הומוסקסואליות הוגדרה כעבירה פלילית במקומות מסויימים או מחלה נפשית קשה במקומות אחרים,  מעטים בלבד גילו פתיחות כלפי א.נשים שזהותם המינית היתה שונה. המקומות הנדירים בהם פתיחות זו באה לידי ביטוי הייתה במעט ברים בשולי החברה, בהם היו המנהלים ובעלי המקום בעלי זהויות כאלו בעצמם, תופעה נדירה באותם ימים. במנהטן, ניו יורק, היה הבר  "סטונוול אין" (Stonewall Inn)  מקום כזה. בר, בעל שם מפוקפק אליו נהגו להגיע בעיקר גברים לבושים ומאופרים כנשים,  שנחשבו כנחותים גם בקרב הומוסקסואלים, וכן גברים המעוניינים בקרבתם. בנוסף נהגו להתאסף במקום נערים וצעירים הומוסקסואלים שברחו המבתיהם או גורשו מהם עקב חוסר קבלה מצד משפחותיהם ושמכרו את גופם תמורת דיור ומזון. בר "סטונוול" היה פינת ההשרדות של הדחויים.  הלקוחות הקבועים של "סטונוול אין" היו מורגלים בפשיטות משטרתיות, אך בליל 27  ביוני 1969 הפשיטה המשטרתית נתקלה בקהל כעוס במיוחד.

אל הבר הגיעו שוטרים בבגדים אזרחיים, באישון לילה. על פי חוק, ניתן היה לעצור רק: אנשים ללא תעודות זיהוי, כאלו הלבושים בבגדי המין השני ואת המועסקים במקום. במהלך הלילה, ושלושת הלילות שלאחריו נעצרו עשרות אנשים ונפצעו מאות כשהמשטרה מבודדת גברים בעלי מראה נשי מבין הנוכחים ומכה אותם ללא רחם ובפומבי. הכעס והעלבון כלפי הדרך שבה המשטרה התנהגה כלפי ההומוסקסואלים במהלך העשור הקודם למהומות, פרץ אל פני השטח ואלפי אנשים הגיעו למקום כדי להשתתף בהפגנות ולהביע מחאה על האלימות המשטרתית הגלויה על רקע זהות מגדרית ומינית.

לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (המשייכים עצמם לאחת מהגדרות אלו מגדירים עצמם כ"גבר" או "אשה", גם אם לא זה המגדר אליו נולדו ונטייתם המינית היא שעומדת על הפרק) וכן א.נשים המגדירים עצמם כג'נדר קוויר (לא בהכרח גבר או אשה ועוברים מגדרים באופן חופשי),פאן-מגדריים (כל המגדרים בו זמנית), אינטרסקס (מי שנולדו עם סימנים זכריים ונקביים גם יחד), א-מיגדריים (חסרי הגדרה מגדרית כלל) או כל הגדרה אחרת שאינה בהכרח תואמת את המגדר הביולוגי אליו נולדו, קיבלו עד אז את עמדת הממסד והחברה שראתה בהם פרטים עם בעיה אישית נפשית או עבריינים, אנשים דחויים שראוי להתבייש בהם.  הייתה זו  ההתקוממות הראשונה בה א.נשים בעלי זהות מגדרית ומינית שונה נעמדו כקבוצה כנגד התעמרות שלטונית על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית והשילו מעליהם את הבושה החברתית שהוטלה עליהם. עמדו בגאווה. .

לאחר המהומות, נותבו הזעם והתסכול בשל יחס הממסד והחברה, להתארגנויות של להט"ב בערים הגדולות על מנת לשפר את מצבם. ארגונים שונים קמו בארה"ב ובמדינות רבות אחרות במערב. מכאן ואילך ראו בעצמם לסביות הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדריות קבוצת מיעוט, הסובלת מיחס מפלה ומדיעות קדומות. הם פנו למאבק חברתי שהוביל לביטול התיוג הפסיכיאטרי, לקבלת שיויון (יחסי) בפני החוק, ולהחלשת הדעות הקדומות כנגדם.

אז הנה. זה העניין. לא נטייתם המינית של בני האדם היא שעמדה למשפט חברתי, כי אם זהותם המגדרית. לא עם מי נכנס אדם למיטה, אלא חוסר ההתאמה בין מינו הביולוגי, לתפקיד המגדרי שהוא לוקח לעצמו. אי ההלימה של הזהות המגדרית של האדם עם המין הביולוגי לו הוא, או היא, נולדו: גברים לבושים כנשים, נשים בעלות חזות גברית.  כאן חשה החברה חוסר נוחות, כאן נוח היה להניף את האלה.

ביוני  1970  כשנה אחרי המהומות, יצא מצעד זכרון ומחאה מבר סטונוול  לסנטרל פארק בו השתתפו אלפי א.נשים. היה זה מצעד הגאווה  הראשון בעולם. מאז, בכל שנה לקראת סוף יוני, מתקיים בערים שונות ברחבי העולם, מצעד הגאווה, בו מציינים בני הקהילה הגאה  את דרכם להכרה ולשוויון, ומכריזים על גאוותם בזהותם המינית השונה.

בפעם הבאה שתסתכלו עליהם חוגגים, חישבו על סטונוול ועל אלפי המשתייכים לקהילת הלהט"ב במדינות כמו צ'צ'ניה, המוחזקים גם היום בשנת 2017 במחנות, מוכים ונרצחים על רקע זהותם המינית והמגדרית.

ותהיו גאים.