יום האישה

נשים משלנו

יום האשה, החל החודש הוא יום של חגיגה נשית, ציון ההישגים הנשיים, הצבעה על ליקויים חברתיים הקשורים בנשים. היום מצויין בעולם בכל שנה ב 8/3 וגם אנחנו, בישראל, אימצנו אותו אל חיקינו כיום של חגיגה נשית.

נשים מהוות כ 50% מהאוכלוסייה בארץ, ועדיין, ההתייחסות אלינו היא כאל המיעוט הגדול ביותר. הסיבה לכך נעוצה בכך שאנחנו מצויות בכל קבוצה באוכלוסיה: שכירות ועצמאיות, מנהלות, פועלות ומובטלות…אנחנו בכל מקום. אנחנו גם חלק מכל קבוצה  בין אם חזקה ובין אם חלשה, ואז, אם הקבוצה סובלת מאפליה, המציאות מלמדת כי הנשים בה סובלות מאפליה כפולה: על רקע שייכותן לקבוצה ועל רקע היותן נשים.

אז לכבוד יום האשה, בחרתי להאיר ולהכיר נשים, תושבות המועצה האזורית בני שמעון, "נשים משלנו" ולבדוק איך אנחנו באמת, בלי סיסמאות, נשים בישראל 2017.

נשים עצמאיות בישראל משתכרות כ 30% פחות מגברים עצמאיים ובכך מציבה עצמה ישראל במקום האחרון  במדינות האיחוד האירופי. נקבל נתון דומה גם כאשר נבחן את שיעורן של נשים עצמאיות מכלל המועסקים והמועסקות בחברה: בעוד בעולם המערבי אחת מכל 10 נשים עובדות היא עצמאית, במדינת ישראל רק 4% מכלל המועסקות, היא עצמאית. חשוב לציין שהנתון משתנה ומספר הנשים העצמאיות עולה משנה לשנה, בעיקר בעקבות עליית מספר הנשים בעלות התארים האקדמיים המתקדמים, שאינן מוצאות את מקומן כשכירות בעולם התעסוקה. על אף השינויים הרבים בעולם העבודה, מרבית הנשים העצמאיות, כ 70% מהן עוסקות במקצועות הטיפול ובמתן שירותים. מקצועות כגון טיפול, קוסמטיקה וספרות, הוראה וניקיון הם המקצועות הנפוצים ביותר בקרב נשים עצמאיות. נקודה מעניינת למחשבה ניתן למצוא בכך שנשים רשומות רק על 10% מההמצאות והחידושים הנרשמים בישראל. נשים אמנם מועסקות בחברות הממציאות, אבל שיעור הנשים שמקימות חברות כאלו בעצמן, נמוך ביותר.

להיות אשה עצמאית: איילת רונה טל, מושב תאשור, מטפלת הוליסטית מתקשרת והילרית, אמא ל 5. 

"להיות אשה שהיא עצמאית זה בראש ובראשונה להיות מחוייבת למשמעת עצמית של ברזל אחרת את 'זולגת לענייני בית וילדים'. זה להיות "מספיק אסרטיבית" למצוא את המקום המדוייק בין שיתייחסו אלייך ברצינות אבל שלא תהווי איום. לחשוב פעמיים על לבוש ועל מה הוא עלול לשדר מעבר למקצועיות. בעבודה כמו שלי שמחייבת מגע גוף, בחרתי לעבוד רק עם נשים, כדי להמנע ולמנוע תהיות ואי נעימויות… היו כאלה בתחילת הדרך והעדפתי לוותר על טיפול בלקוחות גברים כדי להמנע ממצבים אפורים. האתגר הוא חלוקת זמן ברורה, תמיד לשמור על "סופר מקצועיות" להיות מוכנה לכל שאלה, לפעול מתוך קבלה עצמית ולוותר על ביקורת עצמית ועל שיפוטיות. אשה עצמאית צריכה להיות בתנועה כל הזמן כדי לממש את עצמה, כדי לעשות את מה שהיא אוהבת,  וגם להתפרנס מזה."

שיעור הרופאות בקרב כלל הרופאים מתחת לגיל 45  עומד על מעל 50%, כלומר, מספר הנשים שמסיימות לימודי רפואה בשנים האחרונות עלה זה מכבר על מספר הגברים. שיעור הרופאות בישראל עומד על 35% מכלל הרופאים. ועדיין, נשים רופאות משתכרות פחות, מקודמות פחות. מתוך 25 בתי חולים ציבוריים בישראל, רק 2 מנוהלים ניהול נשי. הנתון הזה לא ישתנה רבות, ככל הנראה, לפחות לא בשנים הקרובות כיוון שרב תפקידי הניהול הבכירים ודרג הביניים בבתי החולים, מאוישים גם הם ע"י רופאים גברים. נשים בוחרות התמחויות בתחומי הרפואה הפנימית, הילדים והמשפחה, המאופיינים במגע רב יותר עם מטופלים ואינם מחייבים שעות עבודה רבות, יחסית. לאחרונה ניכרת כניסה נשית גם במקצועות ה"כירורגיה  הקטנה"  עיניים, אף אוזן גרון וגניקולוגיה.

להיות אשה שהיא רופאה: נועה שני שרם, גבעות בר. רופאה אונקולוגית, אמא ל4.

"הרופאות הבכירות שחינכו אותי בבית הספר לרפואה לפני 16 שנה, יצרו את הרושם שצריך לשכוח את המילה 'אישה' במקצוע, כדי להתנהל טוב יותר בעולם של גברים. בחרתי, (ויש עוד שכמותי) לא לותר על המילה 'אשה' ולנסות להתנהל איתה בעולם הזה, ולמצוא את ההתאמה והגמישות. יותר מכך, בחרתי לנסות ללמד את המערכת שאפשר להיות גם אשה וגם רופאה ושהתוצאה לא פחות טובה. הדרך עוד ארוכה, מורכבת מצעדים קטנים, מבחירות קטנות אחת אחרי השניה כדי לאזן את שתי המילים הללו ולהפוך את השילוב לאפשרי".

הורים לילדות או לילדים מיוחדים מתמודדים עם קשיים מיוחדים מבחינה רגשית, חברתית וכלכלית. הטיפול בילדה או בילד המיוחד מחייב פעמים רבות היערכות משפחתית מיוחדת גם בתחום התעסוקתי. מחקרים מראים כי במדינת ישראל מצבן של אמהות לילדות ולילדים מיוחדים קשה יותר ממצבם של אבות, זאת בעיקר כיוון ששוק העבודה בנוי כך שנשים הן אלו המשלמות את מחיר מחוייבותן לשוק העבודה. נשים שהן אמהות לילדות ולילדים מיוחדים נוטות לצמצם את היקף עבודתן, לוותר על קידומים, על שעות נוספות, מוותרות על עיסוקים התואמים את השכלתן ואף מוותרות על יציאה לעבודה כדע לטפל בילדה או בילד המיוחד, בעוד מרבית האבות נוהגים הוך: מקטינים את מעורבותם בחיי המשפחה ומשקיעים יותר זמן בעולם העבודה. כך, הנטל על אמהות אלה גדל, ומעמיס אף יותר על מצוקתן הרגשית הקיימת גם כך.

להיות אשה שהיא אמא לילד מיוחד: אורלי בראד, גבעות בר. שכירה ואמא ל 3.

"להיות אשה ואמא לילד מיוחד, יחד עם ילדים נוספים בבית אומר שאת אמא שדואגת ותמיד לאחד קצת יותר. בעיקר יש תמיד נוכחות של דאגה עתידית על מה יהיה כשאני כבר לא אהיה כאן והוא יצטרך להתמודד בעצמו עם החיים, שאלות על מי יהיו הדמויות שיסייעו לו לתפקד בחיי היום יום. מירוץ החיים הוא אינטנסיבי יותר. יש יותר מטלות, יש יותר אתגרים. למרות שאחריות הורית היא אחריות משותפת האשה, בעיני היא המובילה את הקשר עם הילדים, נותנת את ה"טאץ האחרון" מתחברת לרגשות של הילד. ילד מיוחד צריך לדובב כדי להבין ואשה, בעיני, יכולה לעשות את זה טוב יותר, זה טבעי לה יותר. אצלי, להיות אשה זה להיות אמא  יש לי פחות זמן להיות אשה בפני עצמה, פחות זמן לעצמי, פחות זמן לחשוב על דברים שאולי הייתי רוצה לעצמי, כאשה."

בראש כ90% מהמשפחות החד הוריות בישראל, עומדת אשה. הסיבות לכך הן רבות, חברתיות, כלכליות ודתיות. באופן כללי ניתן לציין כי אחוז המשפחות החד הוריות בישראל גדל בקצב מהיר כתוצאה מהיחלשות הסטיגמות החברתיות, העלייה באחוז הגירושין, העלייה במספר הרווקים והרווקות הבוחרים לוותר על זוגיות ולגדל ילדה או ילד לבד, ועוד סיבות מסיבות שונות. להביא ילד לבד לעולם כבר אינו מהווה טאבו (מעשה שאסור או לא מקובל לחשוב או לעשות). כיוון שאחוז המשפחות החד הוריות גדל, כך גם מתרבים החוקים המגנים על המשפחות הללו ומעניקים לעומדת או לעומד בראשן זכויות, כשרובן עדיין מצוי בתחום הזכויות הכלכליות. זכויות אלו הן חשובות, כיוון שפרנסתן של המשפחות החד הוריות מתבססת על מפרנסת או מפרנס יחיד, הנושאים לבדם גם בגידול הילדים וגם בנטל משק הבית.

להיות אשה שהיא אם חד הורית: עינב גלזר, קבוץ דביר. תכשיטנית (סטודיו אדמה) ואמא לתאומים.

"להיות אשה שהיא אם חד הורית זה להיות אמא 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע. הזמן שלי, גם הזמן הפנוי שלי, גם הזמן המקצועי שלי, מוכתב כולו משיקולים שקשורים בילדים שלי. זה לא רק החלק הפיזי של להיות איתם כל הזמן, זה גם החלק הנפשי שרואה רחב יותר, שרואה עתידי יותר, נשי יותר. בשבילי הילדים שלי הם עצם המהות הנשית שלי, הגוף הנשי שלי נתן לי מתנה וגם הגידול שלהם הוא הפעולה הנשית ביותר שניתן לעשות, ההנקה, הגידול, התמיכה. אני חושבת שאשה צריכה יותר חברה מגבר. אנחנו יותר ורבליות, מדברות את מה שקורה לנו. חד הוריות, גם אם את, כמוני, בקשר טוב עם הגרוש  שלך(אם יש לך) עדיין זאת מציאות בודדת. את צריכה ללמוד לנשום לבד, להרגיע אותך ואת הילדים לבד, להחליט לבד. אני לא יכולה להביא את עצמי לידי ביטוי מקסימלי גם בעסק שלי כי קשה לשים על עצמי את הפוקוס, אני צריכה להיות שם בשבילם, אני רוצה להיות שם בשבילם. לכן חזרתי לקיבוץ, חזרתי הביתה גם כדי לגדל את הילדים שלי במקום ביתי יותר וגם להיות חלק מקהילה, כדי להפחית את הלבד שבחד הוריות ולהגיע למקום של צמיחה.